שלום לכולם,

​

היום אנו ניגע בחלק השמיני של המבוא. החלק הזה מסכם את החלק הראשון של המבוא ומעביר אותנו לעידן של זמננו בו נדבר על הטלוויזיה ותפקידה במדע השיעמום.



אבל לפני כן, יש בידי את תוצאות המבחן בנושא "הדמיית הקשבה לשיחה מונוטונית". אני אקריא את הציונים באופן אקראי במהלך השיעור על מנת למנוע אי הקשבה מצדכם. אתם כבר מכירים אותי ויודעים טוב מאד שהשיטות האלה לא פועלות עלי.

פיתחו בבקשה את הספר "שוב אין מה לעשות? לעשות" כרך ג`. אני מזכיר לכם שכרך א` דיבר על תקופת התנ"ך, על החדגוניות של אדם, מה עולל חוסר המעש לקין וכמובן למדתם מסיפוריהם של דוד ושלמה על שעמום במערכת יחסים ואיך מצליחים לגוון. כרך ב` הכיל את הספרים אבא גוריו, מלחמה ושלום ומאה שנים של בדידות. כפי הידוע לכם אלה שהגיעו לסוף כרך ב` נמצאים כאן איתנו וזה הזמן להודות לארבעתכם ששרדתם.



בתקופת הפנאי המתרחבת היה ניתן למצוא נפשות רבות שגילו את הוואקום האדיר, סטנלי גרגין – 81 , מרגע הכניסה של אנשי המפתח לתעשיית השעמום הוואקום רק גדל, בזמן שאלה הצליחו להרוויח לא מעט כסף.

אנשים חשבו שהם מצליחים לשבור את השעמום שלהם, אך במקום זה הם שקעו אל נושאים שהתחזו לכך שאינם מעסקי השעמום - משחקי המחשב וכפי שהוזכרה מקודם הטלוויזיה הארורה, שעשועונים מטופשים, סדרות ללא סוף בעלות עלילה שכל תפקידה היא לגרום לעצמה לא להסתיים.



ילדים, נוער, פנסיונרים, כולם מצאו להם דרך כלשהי להפיג את השעמום בעזרת סוג אחר של שעמום שנתן להם הרגשה של שינוי, בזמן שהשינוי היה רק מדומה. ישיבה בחוסר מעש היתה משרתת את המטרה בצורה בריאה יותר מאשר ההתמכרות לשעמום ה"אחר" והמסוכן. בן פנדלר – 74.



חלק גדול מהאנשים נהרו לכל מיני חוגים מוזרים שהומצאו לכבוד השעמום שלהם ולכבוד התקציב של יוזמי הפעילויות, לדוגמא לימודי תרבות הריקודים המונגולית, תפקידה של עגלה בהרמת משאות כבדים, קורס מפעילי זיקוקי דינור, יש את החוג שיעזור לך להחליט לאיזה חוגים אתה יותר מתאים (ובתוכם החוג שיעזור לך להחליט לאיזה חוגים אתה יותר מתאים) ובין השאר גם הקורס תולדות השעמום, כן, אני מודה, המון אנשים עשו כסף מהתעשיה, ואני ביניהם, אני מצטער, אני ממש – רובין גריפין – 92 כל הכבוד, ממש מצטער, משוחררים, תודה וסליחה.