חשיפה עצמית במסגרת פעילות גיבוש

 

חשיפה עצמית, היא כלי חשוב ורב עוצמה אשר תורם באופן משמעותי לגיבוש הקבוצה. כלי זה כולל חשיפה של מידע כלשהו מצד משתתף אודות עצמו – למשל זיכרון מחופשה, סיפור אישי, חששות המטרידים אותו בתקופה זו, כמו גם יעדים שהציב לעצמו.

 

מדוע חשיפה עצמית תורמת לגיבוש הקבוצה? לפי הפסיכולוג ארתור אורן, אשר חקר יצירת אינטימיות בין זרים, פגיעות הדדית היא המפתח ליצירת קרבה. ברגע שאנחנו מוכנים לחשוף משהו על עצמנו, אנחנו מוכנים לשים את עצמנו במצב פגיע, ובמצב זה יש לנו סיכוי טוב יותר ליצור חיבור.

 

נשאלת השאלה, כיצד ניתן לעודד חשיפה עצמית, בצורה שתהיה מהנה, קלילה וכיפית? לשם כך קיימים מגוון רחב של משחקים, תרגילים, ומשימות, אשר מעודדים את המשתתפים בסדנת הגיבוש לשתף במידע אודות עצמם בצורה משעשעת ומהנה.

 

בכדי להדגים את עיקרון החשיפה העצמית, ניתן להתייחס לתרגיל זוגות, בו משתתף מבקש את מי שמולו - "אם היית יכול להזמין כל אדם בעולם לארוחת ערב, את מי היית מזמין?". ברגע שהמשתתף עונה על השאלה, בלי לשים לב הוא משתף במידע אישי על עצמו, ובלי לשים לב, מידת ההכרות והאינטימיות עם הפרטנר קפצה במדרגה אחת למעלה.

 

האם יש כזה דבר יותר מדי חשיפה עצמית? בהחלט. יש לזכור שחלק מתקשורת בריאה, ומתהליך התקרבות, כולל הקשבה לפרטנר, והיכולת לזהות היכן עובר הגבול. לשם כך, יש חשיבות עליונה למנחה הקבוצה, אשר מצד אחד יעודד את חברי הסדנה לשתף במידע אודות עצמם, ומאידך ידע לשים את הגבול בכדי לשמור על אווירה בטוחה, מהנה, וקלילה, ובכדי להבטיח הליך מיטבי של גיבוש.

 

חשיפה עצמית היא כלי משמעותי בתוך יחסים, ובעלת חשיבות יוצאת דופן בתוך ערב גיבוש. לעיתים קרובות מנחי סדנאות שאינם בעלי הכשרה מספקת, ימעיטו בשימוש בכלי זה, מה שעשוי להוביל להגבלה במידת הגיבוש המתאפשרת בין אנשים. לצד היכולת של כיף, שמחה וצחוק לקרב לבבות, כבני אדם החיבורים החזקים ביותר ביננו מתרחשים דווקא כשאנחנו פגיעים.