סוף סוף לאחר חמש שנים של עבודה סזיפית בעסקי הנדל"ן, החברה בה אני עובד החליטה לגמול לי על כך ולשלוח אותי לקורס, קורס מפעילי זיקוקי דינור ופירוטכניקה בשמיים – תואר המוכר ע"י משרד העבודה.

אני ידעתי שלא קל להתקבל לקורס ודרישות הקבלה מאד מחמירות, לדוגמא אתה חייב להביא אישורים על כך שהפעלת מכונת צמר גפן מתוק לפחות בעשרה אירועים בהם השתתפו למעלה מחמישים איש או לחילופין שני ימי עצמאות באחת מהערים המוגדרות בנספח ד` בתקנון נזקקים, נזיקין וזיקוקים.
אני התקבלתי בקלות בניגוד לכל שאר הסטודנטים, מפני שהחברה בה אני עובד אחראית על חלק גדול מהגגות מהם משלכים את הזיקוקין השמיימה, בוא נגיד שרק נכנסתי לראיון עם קשת חייזרית על ראשי ועם שני סטיק לייטים צהובים וזה הספיק בשביל להיות בפנים.

השיעור הראשון בקורס החל בקול נפץ עז, אחד התלמידים הדגים כיצד לא מטיסים זיקוק ואיבד את ידו הימנית, תלמיד אחר התרומם יחד עם הזיקוק ונחת כעבור מספר דקות על אחד מהגגות אותם תיכננתי, דבר שגרם לי לגאווה גדולה – אני לא אשכח את הרגע, אפילו המדריך בא וחיבק אותי.
בשיעור האחרון כבר נשארנו רק שניים, נותר לנו לבצע את הפרויקט סיום, אני לא רוצה להשתחצן אבל סיימתי מצטיין, אולי גם בגלל שהאחרון שנשאר חוץ ממני חשב שיספיק לו להביא שלושה זיקוקים קטנים על מקל שחברה שלו ארגנה מהמסעדה בה עובדת, הוא כמובן הועף מהקורס בעזרת זיקוק פרופלור (בברנז`ה זה אומר שהעיפו אותו באופן משפיל), אבל לפחות העוגה שהביא היתה טעימה.

לאחר שפצעיי הגלידו חזרתי לעסקי הנדל"ן, והיום אני כבר מסתכל על גגות בצורה שונה – גדרות מיגון, שיפועים מדורגים ובלוקים חסיני חום.
גם בחיי האזרחיים אני מרגיש שהקורס השפיע עלי רבות, נהיתי אדם יותר אופטימי ממה שזוכר את עצמי ומאז אני מוצא את עצמי לא פעם הולך לים בלילה, שוכב על הגב, מביט השמיימה ומדמיין שרואה את החברים מהקורס משייטים להם שם בין הכוכבים.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

לאחר חיפושים נרחבים לא הצלחנו לאתר בתקנון את נספח ד` דבר שהחשיד אותנו  כי הסיפור המתואר מעלה בדוי, ככל העמקנו וחקרנו את הנושא נמצאו עוד ועוד חורים בעלילה, הדבר דווח למשרד העבודה ( שהפעיל את הקורס המדומה) ועקב כך הבחור הועף מעסקי הנדל"ן על טיל.









​