היכולת שלנו להציג סצינה מוצלחת תלויה במספר גורמים, בכל המקרים הגורמים הם הפרטנרים שעומדים על הבמה וכל מטרתם לייצר אימפרוביזציה במיטבה. עם כל ההגבלות שקיימות בתרגיל ורמת משחק מעולה הם עדיין יכולים להגיש לנו חמש דקות של מינגלינג רבוי בקטעי שיחה שכל התוצר שלהם הוא שעמום לצופה. כיצד ניתן לקחת סצינה ולהרים אותה בלי לגרום לנזק בלתי הפיך לסביבה?

אם ניקח כל פעולה שגרתית ומשעממת ככל שתהיה ונשבור אותה, נוכל לגרום לקשב אצל הקהל שלנו.

​

זוג נשוי מנהל ארוחת ערב שגרתית עד שאחד מהם שואל (ומכניס את הקונפליקט) "איפה פלאפי?" ומשם הכל נפתח. גם הקהל מתחיל לחשוב "רגע איפה לעזאזל פלאפי?" מסתבר שהאישה ששנאה את הכלב טחנה אות במטחנת בשר ביתית והם כרגע אוכלים אותו. השחקנים צריכים להיות מספיק רגישים ולהבין כמה שיותר מהר שהסצנה ריקה. מאותו רגע עליהם להפעיל את מספר המוחות שיש על הבמה על מנת להביא את הרעיון שיוציא אותם מהמבוי הסתום.

לעיתים אחד מכניס את הרעיון לתרגיל, אבל השותפים שלו על הבמה לא מספיק מרוכזים וקשובים לקלוט אותו ובמקרים אחרים השחקנים לא משדרים על אותו גל וכל אחד מושך לכיוון אחר.

כל האירוע המתואר כאן משלב מספר אלמנטים קריטיים באימפרוב:

 

• כן ו.. - לקחת רעיון ולהוסיף עליו רעיון נוסף ומשם להתקדם

• היכולת לספר סיפור

• הקשבה

• ריכוז

• קבלה - לקבל את הרעיון של הפרטנר ולאמץ אותו

 

הרבה פעמים המוח שלנו עובד כל כך חזק שהוא אטום לרעיונות חדשים שמגיעים מהשותפים שלנו על הבמה. אנחנו רוצים לבנות רעיון שלנו והרצון הזה מוביל אותנו לתוך חשיבה כל כך עמוקה שלא מאפשרת לנו לנו במקביל להבין מה רוצה אותו פרטנר שממלמל מולנו.

ואז כשנשאלת השאלה "איפה פלאפי" התשובה הממיתה יכולה להיות "הנה הוא שם מתחת לשולחן" והנה הרגנו פוטנציאל לעניין.

 

חשוב להבהיר שב -  short form improv  הזמן הוא מרכיב קריטי ויש לנו מינימום סבלנות לקבל את התוכן שירוץ בתרגיל. אנחנו רוצים להבין מהר מה קורה פה ומתוקף כך הפרטנר שלנו רוצה להבין מהר מי עומד מולו ומי הוא (אם הוא לא הגדיר זאת לפני). כל רפליקה שעוברת ולא מקדמת לנו את הסצנה  היתה אמורה להמחק מהעריכה אם היתה כזאת. אימפרוביזציה כשמה כן היא ואין כאן מדע מדוייק, אך אם היינו מנתחים סצנות מוצלחות היינו מבינים שיש לנו  4-5 משפטים שמתארים את המי? האיפה? והמה? ואז צלילה לתוך הקונפליקט ולבסוף פתירתו.

 

ועכשיו בואו נחזור לאותו כלבלב בשם פלאפי. אחרי שהבנו שמדובר בזוג נשוי ואנחנו מבינים מי הגבר ומי האישה ושהם יושבים במטבח. אז מגיע הרגע להציג את המה? וכולנו דרוכים לקראת מה שהולך לקרות כאן וכשמגיע המה? בדמותו של פלאפי אותה אישה מזיזה הצידה את הסיפור האפשרי ואיתו את הקונפליקט וכולם כולל הקהל חוזר לנקודת ההתחלה ואבדנו זמן יקר שלא יחזור בתרגיל שזמנו גם ככה קצר ואיבדנו גם זמן בעולם האמיתי שלחלקנו גם זה דבר שלא צריך להקל בו ראש.

 

אז ישבתם במטבח עם הבן זוג שלכם ואתם חושבים שהרעיון של כלבלב שנעלם לא מספיק טוב, קודם כל זה אומר שאתם לא סומכים על הפרטנר שלכם והדבר השני הוא שאתם לא סומכים עליכם שאתם יכולים לקחת כל רעיון ולהעיף אותו למעלה. ובמילים אחרות: מאד בולט שנתתם סטירה לשותף שלכם שעכשיו גם הוא פחות סומך עליכם וכל האנרגיות נפלו כי התהום רק התרחבה אחרי הסטת הרעיון ובוצעה הורדת מסך לכך שיש כאן זוג שחקנים והם נמצאים כרגע בבעיה.

השלב הבא לאחר אותה שבירת שגרה הוא פיתוח הקונפליקט והיכולת של השחקנים לנהל אותו ולעבוד יחד. אני מודה שכאן לעיתים נופלים הדברים על כשרון וכימיה בין השחקנים. אבל אם נצמד לעקרונות המובילים של הקשבה, ריכוז, קבלה, כן ו… אתם אמורים ללכת בדרך הנכונה.

אז חבקו את פלאפי והרחיקו אותו מכל מטחנת בשר טועה.